כל מי שצפה במעבורת חלל ממריאה לא יוכל לעולם לשכוח ...[עוד]

כל מי שצפה במעבורת חלל ממריאה לא יוכל לעולם לשכוח את החוויה המדהימה. שאגת הסילונים הנפלטים מרקטות הדחף מטלטלת את האוזניים ברעש אדיר. האדמה רועדת תחת הרגליים. המנועים האדירים בוהקים באור לבן ומסנוור, לוקחים את החללית אל הלא נודע- ומאות חובבי חלל עוקבים בעיניים בורקות אחר המעבורת המתרחקת.

החזרה אל כדור הארץ היא סיפור אחר לגמרי. כשהחללית דוהרת לעבר האדמה במהירות של עשרות קילומטרים בשניה, היחידים שנמצאים שם כדי להנות מהחוויה המפוקפקת הזו הם האסטרונאוטים שבתוכה. אף אחד לא עוקב אחרי החללית בעיניים בורקות. אפילו התקשורת עם חדר הבקרה מנותקת.
ולמרבה האירוניה, דווקא החזרה אל האטמוספירה היא השלב הקשה והמסוכן ביותר בטיסה לחלל. אין ספק שההמראה והטיסה עצמה עלולים להיות מסוכנים אף הם, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: יותר אסטרונאוטים נהרגו בזמן החזרה מהמשימה מאשר בכל שלב אחר. כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש בזמן הכניסה לאטמוספירה, וכמעט כולם עלולים להיות קטלניים.

[סגור]

הפרק הפעם מביא שלוש הרצאות קצרות ומרתקות שהוקלטו בפסטיבל ...[עוד]

הפרק הפעם מביא שלוש הרצאות קצרות ומרתקות שהוקלטו בפסטיבל אייקון, במסגרת אירוע 'מדע על קצה המזלג'.

בארוע הגישו מספר מרצים וחוקרים צעירים (ואני ביניהם) הרצאות קצרות- 15 דקות לכל היותר- על מגוון רחב של תחומים מדעיים. מתוך הרצאות אלה בחרתי להביא לכם שלוש שעוסקות כולן בחזית הביו-טכנולוגיה, נושא מסקרן ורב משמעות לעתיד.

מיכל דקל: על הפריות מבחנה, סינון עוברים ותאי גזע.

רועי צזנה: על ננו-צוללות ופתרונות מרתקים למחלות נפוצות (כמו טרשת עורקים וסרטן).

עדי יניב: על הבעיות האתיות והמוסריות של שיבוט בני אדם.

[סגור]

בפרק הנוכחי ננסה לכוון את הפנס אל החשיכה, ולגלות מה ...[עוד]

בפרק הנוכחי ננסה לכוון את הפנס אל החשיכה, ולגלות מה מסתתר בהמשך המנהרה: מה צפוי לנו בעתיד? אמנון כרמל, עתידן וטכנולוג (ובלוגר מצליח ביותר) מסביר מהי בכלל 'עתידנות' וכיצד יכולים חוקרי תחום זה לנסות ולחזות את הטכנולוגיות שישנו את חיינו.

-על ההבדל בין עתידן לבין סופר מדע בדיוני.
-מדוע האמינה חברת 'פלאפון' שיהיו לה רק חמשת אלפים לקוחות?
-על האפשרות שהמהפכה הגנטית תביא להתפצלותו של המין האנושי לשני מינים נפרדים שאינם יכולים להביא צאצאים משותפים לעולם.
-וכמה התפתחויות מדהימות בתחום קריאת המחשבות על ידי מחשב. תחזיקו חזק בכסאות...

תודה לכל מי שתרם והרחיב את מדריך הטרמפיסט לפודקאסטים שלנו. אם אתם רק מתחילים את צעדיכם בעולם הפודקאסטים, זה המקום בשבילכם.
נחתום את הפרק בחידתו של ניר דהן- תשובות ופתרונות בפורום התוכנית כרגיל.

(הערת זכויות יוצרים: מוזיקה וקטעי סאונד מתוך 'המטריקס' (האחים וושבסקי)).

[סגור]

בפרק הנוכחי נביא את סיפורה של ההפלגה ששינתה את ראיית ...[עוד]

בפרק הנוכחי נביא את סיפורה של ההפלגה ששינתה את ראיית העולם של הביולוגים בפרט, והמדע בכלל: מסעה של ה'ביגל', הספינה שלקחה את צ'ארלס דארווין לקצוות המרוחקים של כדור הארץ.

-מדוע כמעט ופסל הקפטיין את הצטרפותו של דארווין למסע...בגלל אפו?
-על רעידת האדמה הקטלנית שחוו צוות הספינה בדרום אמריקה.
-על מערכת היחסים המיוחדת בין דארווין לקפטיין פיצ'רוי.
-ומה היה סופו (העצוב) של פיצ'רוי?

תודה לויקטור בן עזרא, שנטל על עצמו את מלאכת הקריינות והעריכה בפרק הזה (אני ב'חופשת לידה'). תודה גם לקובי בן עזרא (הידוע כ-קומביזומבי) על הסיוע בעריכה המשובחת. בפרק הבא נשוב לשיגרה, ועימה חידתו הקבועה של ניר דהן.
כתובת אתר הבית של התוכנית השתנתה, והיא כעת: www.ranlevi.co.il.
בפרק הבא נדבר על 'קהל': אתם מוזמנים להשאיר לי את מחשבותיכם וחוויותיכם בתוך קהל של אנשים בתא הקולי של התוכנית: 035 66 23 072.


[סגור]

הפרק הפעם עוסק בתופעות המשונות שמתרחשות כאשר בני אדם מתקבצים ...[עוד]

הפרק הפעם עוסק בתופעות המשונות שמתרחשות כאשר בני אדם מתקבצים יחדיו. אנחנו חיות חברתיות, ובתוך קהל של אנשים אנחנו...פשוט לא עצמנו.

-על גלוריה רמירז, 'הגברת הרעילה', והמקרה המשונה של בית החולים ריברסייד, קליפורניה.
-על מגיפת הריקודים המסתורית של 1518,
-על הרצח המזעזע של קיטי גנוביס, וכיצד השפיע (בטעות) על המחקר הפסיכולוגי,
-ועל הצדדים המגניבים והאפלים של 'האספסוף החכם'.

תודה לויקטור בן עזרא על הסיוע בהכנת התוכנית. ניר דהן, איש החידות ממינכן, יספר לנו הפעם על התנהגות בלתי שגרתית של אורז. לסיכום, מוזיקה ישראלית מקורית של מירב בן-פורת, ששרה על נאס"א (כן, נאס"א).
[סגור]

הפרק הפעם שופך אור על כמה מהמיתוסים, ה'עובדות' המופרכות והקלישאות ...[עוד]

הפרק הפעם שופך אור על כמה מהמיתוסים, ה'עובדות' המופרכות והקלישאות הנדושות שאנחנו נתקלים בהם ביום יום.

-האם קליאופטרה הייתה באמת יפייפיה מצרית מסתורית?
-האם ספר תנ"ך מסוגל לבלום קליע במעופו, ומהי המקבילה הספרותית לשק חול...
-מה מקורה של הקלישאה הקולנועית על 'קרינה רדיואקטיבית הזורחת באור ירקרק'?
-למה כדאי לשיר במקלחת, מהו שיעור ההתאבדויות בקרב רופאי השיניים ומאין, לכל הרוחות, מגיע באמת אוכל סיני?

על כל אלה ועוד רבים אחרים בפרק דינאמי וסוער במיוחד של 'עושים היסטוריה!'.
בסוף הפרק אספר על מקרה מעניין שארע לאריה מלמד-כץ ושקשור לפרק הקודם שלנו, על הפסיכולוגיה של קהל. הנה הקישור אל הבלוג שלו (ותודה לאנונימי שהזכיר לי לשים את הקישור.. :-) ). וכמובן, חידתו הקבועה של ניר דהן: והפעם על בקבוקי מים באפס כוח משיכה.

תודה לויקטור בן-עזרא שסייע, כהרגלו, בהכנת התוכנית.
שימו לב למבצע חדש על הספר של 'עושים היסטוריה!': תמורת שישים שקלים תוכלו לרכוש את הגרסא המודפסת של הספר (ובכך לתרום לתוכנית האהובה עליכם), אבל תמורת 62 ש"ח (...תוספת של שני שקלים בלבד!) תקבלו יחד עם הספר גם את הגרסא הדיגיטלית שלו, כקובץ PDF. את הגרסא הדיגיטלית תוכלו לקרוא על המחשב הנייד בנסיעה ברכבת, או לשלוח לחבריכם וכולי.
[סגור]

הפרק עוסק הפעם בנוזל המופלא שזורם בכל אחד מאיתנו, הדם. ...[עוד]

הפרק עוסק הפעם בנוזל המופלא שזורם בכל אחד מאיתנו, הדם. נתאר את ההיסטוריה של חקר הדם, כמו גם את הפיסיולוגיה שלו- מרכיביו, תפקידיו בגוף ועוד.

-מדוע שתה האפיפיור אינוסנט השמיני את דמם של שלושה ילדים?
-על וויליאם הארווי וניסיונותיו לפענח את סודות מחזור הדם.
-על העירויים הראשונים- כלבים, טלאים ובני אדם.
-והאם חלב פרה הינו תחליף ראוי לדם אנושי?

על כל אלה ועוד, בפרק עקוב מדם של 'עושים היסטוריה!'. בסוף הפרק, כרגיל, חידתו של ניר דהן ולאחריה: מוזיקה מקורית משובחת של נפרית אל-אור, צעירה ישראלית שמתגוררת בארצות הברית. תקשיבו לקול המהפנט שלה, ואל תשכחו איפה שמעתם אותה קודם...
תודה לויקטור בן עזרא על הסיוע בהכנת התוכנית.
[סגור]

בפרק זה נצא למסע סביב מערכת השמש, ונבחן מקרוב (אבל ...[עוד]

בפרק זה נצא למסע סביב מערכת השמש, ונבחן מקרוב (אבל לא קרוב מדי, אין לי ביטוח לכולכם) כמה מתופעות מזג האוויר המשוגעות, המוזרות ועוצרות הנשימה על פניהם של החברים האחרים במערכת.

-נצלול לתוך ים המתכת של צדק, ונחזה בשתי מפלצות אדירות מתנגשות...
-ניתן לגשם של יהלומים לטפטף עלינו בנפטון...
-ניזהר מסופות חול גלובליות על המאדים..
-ונרחף בין ענני החומצה של נוגה...

תודה לויקטור בן עזרא על הסיוע בהכנת התוכנית. ניר דהן יציג בפניכם אמצעי הנעה בלתי שגרתי, והוא רוצה הסברים: הפורום הוא הכתובת, כרגיל. נסיים בשיר נוסף של נפרית אל אור, הזמרת הישראלית המוכשרת שהכרנו בפרק הקודם- והפעם "Beautiful Lies".
מילה של הסבר לגבי גרסאות הטקסט: לצערי, לא בכל פרק אני יכול לפרסם גם את הגרסא הכתובה של התוכנית. הסיבה היא שחלק מהמאמרים מתפרסמים במגזינים כגון 'אודיסיאה', 'גלילאו' ומקומות נוספים, והזכויות על המאמר המודפס שמורות להם. אני אשדל לפרסם את גרסאת הטקסט בכל פעם שיתאפשר הדבר.
[סגור]

בפרק זה נחקור את האופן שבו אנו עשויים לתקשר עם ...[עוד]

בפרק זה נחקור את האופן שבו אנו עשויים לתקשר עם המחשב בעתיד. אין סיבה שאת העכבר והמקלדת לא יחליפו ממשקים נוחים ומוצלחים יותר, כדי לנצל במלואם את יכולותיהם של המחשבים- הקטנים והגדולים- שמקיפים אותנו מכל עבר.

-על תרומתה של "אוניברסיטת" לאס-וגאס להתפתחות המחשב הלביש...
-על הקרנה תוך-רשתית, מסכים תלת מימדיים ופתרון פשוט אך יעיל בצורה מדהימה, מבית MIT...
-כיצד עזרו הקופים לפתח את הממשק בין המוח והמחשב?...
-על תלאותיו של עיוור שביקש לחזור ולצפות ב'בית הקולנוע של האסירים'...
-והאם ייתכן שאני, ויקטור בן עזרא ומנחם בן ('האח הגדול') הם שליחים חשאיים של תרבות מתקדמת?!..

כל זאת ועוד, בפרק שלפניכם.

ניר דהן חד לכם את החידה הבאה: דמיינו מטוס שנוסק, מאבד מהירות ואז צולל כלפי מטה. על מנת לצאת מהמצב המסוכן בשלום, על המטוס לצלול ולצבור מהירות גבוהה יותר ממהירות השיוט הרגילה שלו, ורק אז למשוך את הסטיק כלפי מעלה. מדוע מהירות רגילה אינה מספיקה? תשובות ופתרונות- בפורום.

ונסיים בעוד מוסיקה מקורית משובחת מאת נפרית אל-אור, והפעם השיר Bullet.

שתי הודעות חשובות:

לכבוד פרק היובל של התוכנית וחציית רף חמישים אלף ההאזנות, אני מתכנן פרק מיוחד- ואתם מוזמנים להשתתף בו. הפרק המיוחד שלנו יעסוק בנושא שאני לא אחשוף אותו כעת, אבל הוא יהיה מעניין ובלתי שגרתי- את זה אני מבטיח. והכי חשוב: אתם תגישו אותו יחד איתי. בפורום שלנו תוכלו למצוא קטעים קצרים מתוך הפרק, משפטי מפתח- אתם מתבקשים להקליט את עצמכם מקריאים את המשפטים הללו, ואני אשלב אתכם בתוך הפרק. שוב, אתם לא תדעו מה הנושא של הפרק- רק משפטים וחצאי רמזים....אבל כשתשמעו את עצמכם בפודקאסט, תבינו הכל.
איך מקליטים? אם יש לכם את היכולת להקליט את עצמכם מול המחשב שלכם או על מכשיר הקלטה- מה טוב, שילחו את הקובץ אלי במייל- ran.levi@gmail.com.
אפשרות נוספת היא פשוט להתקשר אל התא הקולי שלנו ולהקליט את ההודעה שם- אני יעשה את כל השאר. אם אתם בוחרים בתא הקולי- אנא השתדלו לשוחח בקו טלפון טוב וברור, ובסביבה שקטה ככל האפשר. מספר התא הקולי שלנו הוא 035 66 23 072

פרט לכך, אני אשמח לברכות, איחולים, מה אהבתם, מחשבותיכם וכדומה...אני אשתדל להשמיע את רובם בתוכנית.

הודעה חשובה שניה:
כעת ניתן לרכוש את ספרי 'פרפטום מובילה' ישירות דרכי. אתם מקבלים את אותו הספר שהייתם רוכשים מהמדף בסטימצקי, באותו המחיר. ההבדל המשמעותי הוא שדמי הקניה- במקום להתחלק בין החנות והוצאת הספרים, מתחלקים ביני ובין הוצאת הספרים. אז אם אתם אוהבים את התוכנית ורוצים לתמוך בה- אני אשמח אם תבחרו לרכוש את הספר שלי דרכי, במקום דרך חנויות הספרים. פרטים נוספים על הספר, תוכנו והביקורות המצוינות שקיבל בכל העיתונים הגדולים- תמצאו כאן.

[סגור]

רוברט אנסון היינלין היה ועודנו עוד, אחד מסופרי המדע הבדיוני ...[עוד]

רוברט אנסון היינלין היה ועודנו עוד, אחד מסופרי המדע הבדיוני הבודדים שהצליחו לחמוק אל מעבר לחומות הגבוהות של הגטו הז'אנרי. בתקופה שבה סיפורי המדע הבדיוני יצאו לאור במגזינים עשויים נייר זול במחירי ריצפה, סיפוריו של היינליין התפרסמו בעיתוני הערב של המיין-סטרים. בימים שבהם עלילה בספרות המד"ב הייתה לפעמים לא יותר מאשר מערבון ספגטי בחלל, ספריו של היינלין עסקו בנושאים בוגרים ופרובוקטיביים: פוליטיקה, מין וסטיות חברתיות.

היינליין נולד בשנת 1907 במדינת מיזורי שבארצות הברית, וגדל במדינת קנזס- שתיהן באזור הדרומי של ארה"ב. איזור זה מכונה 'חגורת התנ"ך', מפאת הריכוז הגבוה של נוצרים אדוקים המתגוררים בו. ניתן לצפות שילד הגדל בסביבה שכזו יספוג את הנורמות המוסריות- שלא נאמר צדקניות ומתחסדות- המקובלות בה. היינליין אכן ספג כמה מהערכים החברתיים של סביבתו, אבל בכל האחרים בעט כל כך חזק עד שהם לא יכלו לשבת על הישבן המטאפורי שלהם. ספריו מלאים בתיאורים של 'סטיות מוסריות' (במרכאות) מכל סוג אפשרי, והוא מתאר אותן באופן אוהד ביותר- החל ממין מזדמן, דרך הומוסקסואליות ועד לגילוי עריות בהסכמה.

כשסיים את בית הספר התיכון התגייס אל הצי והצטרף לאקדמיה לקצינים. הוא סיים את המסלול בהצלחה רבה, ושירת על סיפונן של מספר ספינות כקצין האחראי על מערכות הקשר. היינליין עשה חיל בתפקידו- אך לגורל היו תוכניות אחרות. הוא לקה בשחפת ושוחרר מהצבא בשנת 1934, וכך נאלץ לחפש לעצמו דרך חדשה בחיים. הוא פנה אל הפוליטיקה, ורץ בבחירות המקומיות בקליפורניה במסגרת המפלגה הסוציאליסטית, אבל נכשל בניסיונו להכנס לבית הנבחרים. כך מצא את עצמו היינליין בשנת 1939 כשההכנסה היחידה שלו היא קצבת נכות זעירה מהצבא, וברזומה שלו שתי קריירות קצרות ולא כל כך מוצלחות.

באותו הזמן צדה את עינו מודעה באחד מירחוני המדע הבדיוני אודות תחרות כתיבת סיפורים קצרים. המקום הראשון, כך הבטיחה המודעה, יזכה בחמישים דולרים.
במצבו הפיננסי העגום, להיינליין לא היה מה להפסיד, והוא כתב סיפור קצר עבור התחרות. אך ברגע האחרון החליט שלא לשלוח אותו אל המגזין שהכריז על התחרות, אלא למגזין Astounding Science Fiction. ההחלטה הזו התבררה מוצלחת משתי בחינות. ראשית, הוא קיבל תמורת הסיפור שבעים דולרים במקום חמישים. שנית, מי שערך את Astounding היה לא אחר מאשר ג'ון וו. קמפבל ג'וניור, האדם שעתיד להירשם בדברי ימי הספרות כמי שאחראי כמעט במו ידיו לפריחה האדירה של ספרות המדע הבדיוני במחצית הראשונה של המאה העשרים. לקמפבל היה כישרון נדיר לזהות את היהלומים הגולמיים, ולהפוך אותם לענקים כמו אייזיק אסימוב, לסטר דל ריי וכמובן- רוברט היינליין.

ההצלחה הגיעה אל היינליין במהירות מסחררת ממש. בתוך שנתיים בלבד כבר נחשב לאחד הסופרים המובילים של עולם המדע הבדיוני, זכה בפרסים והוזמן לכנסים נחשבים.
שורש ההצלחה היה באופי כתיבתו של היינליין, שהייתה כמעט ייחודית בנוף המקומי של המדע הבדיוני באותו הזמן. היה לא מעט 'מדע' במדע הבדיוני של היינליין, אבל בה בעת דגש רב והתייחסות כמעט ישירה לעניינים וסוגיות חברתיות שהיו בוערים על סדר היום של החברה האמריקנית העכשווית.

כשפרצה מלחמת העולם השניה התנדב היינליין לשרת בצבא כמהנדס אווירונאוטיקה. הצבא הצמיד להיינליין עוזרת מוכשרת ביותר בשם וירג'יניה גרסטנפלד. ג'יני, כפי שכונתה לרוב, היתה כימאית מבריקה שידעה לדבר בשבע שפות, אתלטית טובה ושחיינית משובחת. למעשה, היא גם היתה בכירה ממנו בדרגה- למרות שבמסגרת תפקידה היתה כפופה לו. רוברט התרשם מאוד מאישיותה הג'ינגית והתוססת, או כפי שהגדיר זאת הוא- 'נדמה לי שג'יני יכולה לנצח אותי במכות, אם אני לא משחק מלוכלך.' כשנסתיימה המלחמה התגרש מאישתו הנוכחית, ונשא את ג'יני לאישה.

השנים שלאחר מלחמת העולם השניה היו שנות פריחה עבור הקריירה הנוסקת של היינלין, וסיפורים שכתב הופיעו בעיתוני ערב מכובדים כמו ה-The Saturday Evening Post שפנו לקהל הרחב. בתקופה זו החלו נטיותיו הפוליטיות של היינליין- שהיה סוציאליסט בעברו, כזכור- לנטות יותר ויותר אל עבר הקצה הימני של המפה הפוליטית. נטייה זו סיבכה אותו כהוגן עם אינטלקטואלים שמאלנים רבים.

בסוף שנות החמישים כבר התנהלה המלחמה הקרה מול ברית המועצות במלוא עוזה, ובארצות הברית התנהל דיון ציבורי סוער לגבי הצורך בשמירה על ההרתעה הגרעינית. ב-1958 נתקל היינליין במודעה באחד העיתונים מטעם ארגון ליברלי שמאלני שקרא לאסור על ארצות הברית מייד ובאופן חד-צדדי לבצע ניסויים בנשק גרעיני.
התשובה של היינליין למודעה הליברלית בעיתון הייתה, כצפוי, ספר. הוא אפילו הפסיק את כתיבתו של ספר אחר עליו עבד כדי לכתוב אותו. הספר הזה, 'לוחמי החלל' שמו, עתיד להפוך לאחת הקלסיקות הגדולות והשנויות במחלוקת של המדע הבדיוני.

עלילתו של 'לוחמי החלל' עוקבת אחר חייל צעיר בשם חואן ריקו, שמשרת כלוחם בחיל הרגלים המשוריין של כדור הארץ במאה העשרים ושתיים. ריקו וחבריו ליחידה נלחמים בחייזרים דמויי-חרקים המכונים בפשטות 'הגו'קים' (Bugs). הספר עוקב אחר שירותו הצבאי של ריקו מגיוסו, דרך הקרבות בהן הוא משתתף ועד שהוא הופך לקצין ומפקד בעצמו.
מבנה הסיפור- פלאשבקים מרובים אל העבר ותהליך טירונות שבו הגיבורים מקבלים הרצאות על פילוסופיה ומוסר- נותן להיינליין את ההזדמנות האהובה עליו להציג את תפישת עולמו. ביקום של הספר, רק למי ששירת בצבא ישנה הזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר. זו תוצאה של התמוטטותן של הציוויליזציות המערביות לקראת סוף המאה העשרים. אלו נפלו מכיוון שאזרחיהן לא היו מוכנים להלחם ולמות תמורת הזכות לחופש ולחרות, שכן כל מי שהיה מעל 18 ובעל טמפ' גוף של כשלושים ושבע מעלות- היה כשיר להצביע. הג'וקים, חסרי מחשבה עצמאית ונשלטים על ידי מלכה ריכוזית, הם אנלוגיה ברורה לקומוניסטים ולסכנה הנשקפת ממנו.

מבקרי הספרות לא אהבו את 'לוחמי החלל' כלל וכלל. רבים טענו שהעלילה שיטחית ופשטנית מדי, ושדמותו של חואן ריקו אינה מתפתחת כלל לאורך כל הסיפור: הוא מאוהב ב'להיות חייל' בתחילת העלילה, ומסיים אותה מאוהב ברעיון הזה באותה המידה.
הקוראים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית זעמו על היינליין- ואין להתפלא על כך: 'לוחמי החלל' הוא שיר הלל ברור למלחמה, ולערך הנשגב של הגנה אקטיבית על המשפחה והמולדת. היינליין עצמו טען שלא ניסה להאדיר את המלחמה כרעיון, אלא רק את תעוזתם והקרבתם של החיילים הפשוטים, אבל מכל עבר נשמעו טענות על כך שהספר נוטה לפאשיזם. חוק אצבע הומוריסטי קובע שאם שמו של היינליין מוזכר בדיון בפורום כלשהו באינטרנט- בתוך שלושה ימים מישהו כבר יזכיר את היטלר או את הנאצים (מה שנקרא, 'ישלוף את הקלף הנאצי'). היינליין סיפר שכמעט כל מכתבי התגובה ששלחו אליו הקוראים על 'לוחמי החלל' היו שליליים וכועסים.

אך הספר נמכר היטב בחנויות, ואפילו זכה בפרס הוגו ב-1960 על פי בחירת הקהל. קוראים רבים הזדהו עם הערכים שמשקפות דמויותיו של היינלין בסיפור: אומץ הלב, הנאמנות וההקרבה העצמית. אחרי הכל, 'לוחמי החלל' היה תמצית נאומו המפורסם של הנשיא ג'ון פ. קנדי: 'אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות עבורך- שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך.'
בקרב אנשי הצבא היו לרעיונות הללו, באופן טבעי, אחיזה חזקה במיוחד, שכן היינליין מתאר את הצבא האידיאלי: הייטקי, מוסרי ומורכב כולו ממתנדבים נחושים.

סיבה נוספת להצלחת הספר נעוצה בטכנולוגיה העתידנית אותה בחר היינליין לשלב בסיפור. ריקו וחבריו נלחמים בג'וקים כשהם עוטים על עצמם את חלומו הרטוב של כל חייל: שלד חיצוני (Exoskeleton). השלד החיצוני הוא שיריון דמוי-אדם שעוטף את החייל ומגיב לתנועותיו ופקודותיו כאילו היה המשך ישיר של גופו. הלוחם הופך, מבחינה מעשית, לרובוט גדול ורב עוצמה, המסוגל לשאת חימוש כבד ומגוון, לנוע במהירות ולדלג מרחקים עצומים באמצעות סילונים רקטיים. החייל שבתוך השלד החיצוני מקבל גישה אל אמצעי חישה כמו ראיית לילה ותמונת מכ"ם, וגם גישה אל מפות טקטיות, אמצעי קשר וכדומה.
השלד החיצוני שמתאר הינליין ב'לוחמי החלל' הוא מכונת הלחימה האולטמטיבית: השילוב המושלם בין פלוגת חי"ר לפלוגת טנקים. החיבור בין חוכמת האדם לכוח האדיר של המכונה מסעיר את הדימיון ומופיע ביצירות בדיוניות רבות, כמו בקומיקס 'איירון מן', או בסצינת הסיום המפורסמת של ה'נוסע השמיני'.

כפי שציינתי קודם, היינליין הפסיק את כתיבתו של ספר אחר כדי לכתוב את 'לוחמי החלל'. הספר שאת כתיבתו עצר והמשיך מאוחר יותר היה 'גר בארץ נוכריה'.

בשנת 1948 קיבל ג'ון קמפבל שהיה כזכור העורך של היינליין, מכתב למערכת מקורא יצירתי במיוחד. במכתב החמיא הקורא לעורך המגזין על גיליון מוצלח, ואף פרט בדיוק אילו מהסיפורים אהב ומי היו הסופרים שכתבו אותם. הייתה רק בעיה אחת קטנה. הגיליון המדובר, על פי המכתב, היה אחד הגיליונות של שנת 1949- דהיינו, גיליון שהיה אמור לצאת רק בעוד שנה.
אני מניח שרוב העורכים היו משליכים מכתב כזה לפח האשפה, ואולי מסננים כמה מילות נאצה אל הקורא הפסיכי שבזבז את זמנם לריק. אבל ג'ון קמפבל לא היה עורך רגיל: אתה לא הופך להיות העורך החשוב ביותר בתולדות המדע הבדיוני אם אתה 'סתם עוד עורך רגיל'.
קמפבל אימץ את הרעיון לחיקו. הוא פנה אל הסופרים ששמותיהם הוזכרו במכתב, וביקש מהם לכתוב את הסיפורים שאותם הזכיר הקורא היצירתי. היינליין הסכים לרעיון, וניגש לכתוב את הסיפור שהמכתב קבע ששמו יהיה Gulf ('פער'). הקורא לא פירט את תוכן הסיפור, כך שלהיינליין לפחות נותר חופש יצירתי בתחום זה.

ג'יני, אישתו המוכשרת של היינליין, לא הייתה רק פרצוף יפה שידע לשוחח בשבע שפות. כפי שעשתה מדי פעם, ג'יני זרקה רעיון לסיפור החדש- ואריאציה מעניינת על 'ספר הג'ונגל' המפורסם. במקום ילד שגדל אצל חיות היער, היא הציעה להיינליין לכתוב על ילד אנושי שגדל בין חייזרים. הרעיון הזה היכה שורשים עמוקים במוחו של היינליין, אך הוא לא הסכים לכתוב עליו את הסיפור הקצר: הוא ידע שכדי לפתח את הנושא המסקרן הזה לכל אורכו ורוחבו, הוא זקוק למרחב מתאים- משמע, ספר באורך מלא.

הספר יצא לאור ב-61', והוא מתאר את שובו לכדור הארץ של ואלנטיין מיכאל סמית', נער אנושי שגודל על ידי בני המאדים. הוריו, זוג חוקרי חלל, מוצאים את מותם על הכוכב האדום, וסמית' לומד וסופג את התרבות המאדימית הזרה שלתוכה הוא נטמע. כשהוא חוזר אל כדור הארץ כאיש צעיר, הוא מוצא שהוא חסר את הכלים הבסיסיים ביותר להתמודדות עם התרבות האנושית הזרה והמוזרה. כדי לסבך את העניינים, מתברר שסמית' הוא (על פי פרשנות חוקית מסויימת) בעליו החוקיים של מאדים, ויורשו של הון עצום בזכות פטנטים שרשמו הוריו לפני מותם.
מצבו המיוחד מביא לכך שכל בעל אינטרס כלכלי ופוליטי בשלטונות כדור הארץ מנסה לעשות בו שימוש ציני ולנצל אותו למטרותיו. סמית' מורד, ומחליט להציג בפני בני כדור הארץ את הנאורות התרבותית של בני המאדים. הוא מקים את 'כנסיית כל העולמות' על בסיס הרעיונות המאדימיים של אחווה, פאציפיזם, מניעת רעב ומחלות וכו'. החברים בכנסיית כל העולמות ישנים ביחד בקומונות, מקיימים סקס קבוצתי ובאופן עקרוני עושים את כל מה שהימין האמריקני השמרני רואה כפריצות וחילול העקרונות המוסריים הנוצריים.

'גר בארץ נוכריה' יצא לאור בתחילת שנות השישים, ופחות או יותר באותו הזמן גם פרצה לתודעה הציבורית התנועה הביטניקית: ההיפים, ארוכי הבלורית והגו'ינט. 'גר בארץ נוכריה', על שלל רעיונותיו הליברלים והרדיקאלים, הפך לתנ"ך של התנועה הזו. אחד מהביטויים שהמציא היינליין בספר, 'לגרוק'- שמשמעותו הכללית היא 'להבין משהו באמצעות אמפיה ואהבה', נכנס ללקסיקון המקובל של התנועה. היינליין נאלץ להקים גדר בביתו כדי להרחיק מעליו את אותם מעריצים חדשים ומבולבלים שהאמינו שהוא עומד להכריז על עצמו כגורו של מפלגת האהבה.

אז מיהו, בעצם, רוברט א. היינליין?
האם הוא שמרן ימני? הוא הרי תמך בציד המכשפות של סנטור מק'ארתי, ותיעב את הקומוניזם.
או שאולי הוא ליברל שמאלני? כמעט בכל ספריו הוא מפגין עמדה אנטי-ממסדית ואנטי-דתית.
ייתכן וניתן למצוא את התשובה לשאלה זו בספר 'עריצה היא הלבנה', אף הוא אחד מספריו המוצלחים והמשובחים ביותר של היינליין.
הירח, על פי הספר, הוא מושבת עונשין אליה נשלחים כל מי שהשלטונות בכדור הארץ מעוניינים להיפטר ממנו, קצת כמו ראשית ימיה של יבשת אוסטרליה. תנאי החיים במושבת הירח הם נוקשים ובלתי מתפשרים: מי שלא מסתדר עם שכניו, מטריד את מעט הנשים שחיות במושבה או שמתקשה למצוא עבודה- נזרק החוצה ממנעל האוויר ללא חליפת חלל.
עלילת הספר עוקבת אחר מרד שפורץ על הירח ובניסיונותיהם של תושביו להקים לעצמם מדינה עצמאית. סיכוייהם לעמוד כנגד מלוא עוצמתו של כדור הארץ קלושים, אך לזכותם עומדות שנים ארוכות של חישול וברירה טבעית בתנאים הקשים שמעמידה מולם העריצה, היא הלבנה.

הערכים שעולים מתוך הספר הם תמצית ערכיו של היינליין- ערכים ליברטינים, מלשון 'ליברטי', חופש. החירות האישית, החופש של האדם לעשות כרצונו ללא הרסן והעול של השלטון, הם המוטיב החשוב של ספריו.
ליברטניזם היא ייצור כלאיים מוזר: היא אינה ליברלית ואינה שמרנית, או גם ליברלית וגם שמרנית. החופש של האדם לעשות את מה שהוא רוצה לעשות בחדר השינה שלו ללא הפרעה- הוא ליברלי. המאבק הבלתי מתפשר למען מדינה חופשית כנגד אויבים המעוניינים לחנוק את החירות הזו- הקומוניזם, לדעתו של היינליין- הוא שמרני במובהק. בקיצור, אי אפשר למקם את היינליין על הסקאלה המקובלת של ימין ושמאל, ליברלים ושמרנים: הוא משהו אחר. הוא גם וגם. ייתכן וזהו סוד הקסם של ספריו.
[סגור]

פרק זה עוסק במלחמה הבלתי פוסקת, ובסיפור האהבה הבלתי נגמר, ...[עוד]

פרק זה עוסק במלחמה הבלתי פוסקת, ובסיפור האהבה הבלתי נגמר, של הצמחים ובעלי החיים. מחד, הצמחים תלויים בבע"ח לצורך התרבות-ומאידך, הם מוכרחים למנוע מזוללי-העשב לאכול אותם עד תום. התוצאה היא ריקוד אבולוציוני מהפנט של הונאה, הונאה שכנגד וכלי נשק אכזריים.

-מדוע צמחים מיובאים מתקשים לגדל פירות?
-על צמחים שמתחזים לערימות זבל, ואחרים שמתחזים לחרקים...
-מדוע כדאי לצמח שיאכלו את עליו?
-על נמלים שומרות ראש...
-ואוסף כלי נשק כימיים שלא היה מבייש את סדאם!..
[סגור]

 הנושא הפעם: אגדות אורבניות ותאוריות קונספירציה...זיכרו, אתה לא פאראנואיד אם ...[עוד]

 הנושא הפעם: אגדות אורבניות ותאוריות קונספירציה...זיכרו, אתה לא פאראנואיד אם באמת רודפים אחריך!

-מדוע מנסים הסוציולוגים ללא הרף למצוא הגדרה נכונה ל'אגדה'?
-מהם השורשים הפסיכולוגיים של תאוריות הקונספירציה...
-על המיסתורין של תעלות הקיטור, גברת הבבושקה והטרגדיה המשונה בדיאטלוב פאס...
-וגם אתם, המאזינים, מופיעים בפרק!


[סגור]

הפעם אנו מארחים את ד"ר יהושע סוקול, מומחה לפיסיקה של ...[עוד]

הפעם אנו מארחים את ד"ר יהושע סוקול, מומחה לפיסיקה של אנרגיה גבוהה ויועץ בטחוני למספר חברות מובילות. ד"ר סוקול דיבר במסגרת כנס טכנולוגיות צבאיות שהתקיים לאחרונה, ונושא הרצאתו היה "האיום הגרעיני בהיבט מעשי". על קצה המזלג- ד"ר סוקול ועמיתיו בפורום 'אפנה' מאמינים כי הפחד מפני תוצאותיו של פיצוץ אטומי מוגזם ומופרז, וכי חינוך נכון של הציבור לגבי הסכנות האמיתיות מהפצצה עשוי להיות חשוב לא פחות מהתגוננות במובן הרגיל של המילה.

-מהו הנזק האמיתי שיגרם מפיצוץ גרעיני בלב תל-אביב? תופתעו לגלות, אבל לא הרבה.
-מהו פולס אלקטרו-מגנטי, ומדוע הוא מסוכן יותר מקרינה רדיואקטיבית?
-על ההבדלים שבין פיצוץ גרעיני ופיצוץ תרמו-גרעיני (המוכר גם כ'פצצת מימן').
(תיקון טעות: בדוגמא על לאוס נפלה טעות בחישוב- האמריקנים השליכו על המדינה הקטנה כמות פצצות שוות ערך למאה פצצות אטום, ולא כפי שנאמר. תודה ל-elraviv על התיקון!)



[סגור]

הפרק הפעם עוסק בשלוש מגיפות איומות שהיכו את האנושות לאורך ...[עוד]

הפרק הפעם עוסק בשלוש מגיפות איומות שהיכו את האנושות לאורך ההיסטוריה: "המוות השחור" המפורסם, "השפעת הספרדית" (פחות מפורסמת, אך קטלנית יותר) והטיפוס- "הגנרל" שניצח מלחמות רבות לאורך השנים.

-מדוע חששה הכנסייה מפני כתות ה'הלקאה העצמית' שהופיעו בזמן המוות השחור?
-על פנסיונר ממוצא שוודי שסייע לפתור חידה בת שמונים שנה...
-על ההימור המסוכן של נפוליאון, וכיצד ניצח הטיפוס את מערכת המשפט האנגלית...


[סגור]

פרק זה מביא את סיפורם של כמה מהניסויים הדרמטיים והמשפיעים ...[עוד]

פרק זה מביא את סיפורם של כמה מהניסויים הדרמטיים והמשפיעים ביותר של מדע הפסיכולוגיה. חשבתם שפסיכולוגים טובים רק בלהקשיב? תחשבו שוב. כשזה מגיע לניסוי מעבדה, חלק מהפסיכולוגים ידעו גם לבצע.

-מדוע אילף פאבלוב את הכלבים שלו לשכב בשקט על שולחן הניתוחים?
-מה הקשר בין אדולף אייכמן, מכות חשמל במרתפי ייל ומקדונלד'ס?
-ומדוע נאלצו המתנדבים של רוזנהאן להתאמץ, אבל ממש להתאמץ, כדי להוכיח שהם אכן שפויים?

כל זאת ועוד בפרק שלפניכם.

[סגור]

בפרק זה נביא את סיפורן של כמה מהצלילות המסוכנות ביותר ...[עוד]

בפרק זה נביא את סיפורן של כמה מהצלילות המסוכנות ביותר אי פעם. אני הייתי פעם אחת בצוללת, פעם אחת יותר מדי, אבל יש אנשים שמתעקשים לבדוק מה בדיוק מתרחש אלפי מטרים מתחת למים. באמת, כל הכבוד.

-על תזמורת המלחים של הצ'לנג'ר...
-מדוע הייתה לוויליאם ביבי צורה של מפתח שוודי טבועה לו על ישבנו?
-על הסדקים בחלונות של ה'טריאסטה'...
-וכמה יצורים שיראו לעומר מי-דן מי באמת שולט באקסטרים!

.
[סגור]

כולנו יודעים שדינוזאורים התהלכו פעם על כדור הארץ ואז נכחדו- ...[עוד]

כולנו יודעים שדינוזאורים התהלכו פעם על כדור הארץ ואז נכחדו- אבל זו לא הייתה ההכחדה הראשונה. זו אפילו לא הייתה הכחדה הגדולה ביותר של חיים על פני הכדור שלנו. לפעמים, גם אמא אדמה יכולה להיות אכזרית. זהו סיפורן של חמשת ההכחדות האיומות בהיסטוריה של החיים.

-כיצד הצליחה יבשת גדולה בקוטב הדרומי להשמיד את היצורים באיזורים הטרופיים?
-מדוע חיסלו העצים ביבשה כמעט את כל בעלי החיים בים?
-מה גרם ל'מוות הגדול', ארוע ההכחדה עוצר הנשימה שבו נעלמו כ-95 אחוזים מכלל בע"ח והצמחים?
-ועל 'נמסיס', האויב המר שלנו, שאולי אורב לנו אי שם במעמקי החלל...

עדכון: ד"ר מאיר ברק ממכון וייצמן העיר הערה חשובה-
תאוריית 'נמסיס' עליה סיפרתי בפרק נחשבת לתאוריה מאוד איזוטרית, ואינה מקובלת על רוב המדענים. הייתי צריך להדגיש את עובדה זו בברור, אבל פיספסתי. הנה דבריו של מאיר:

"ההשערה כי השמש שלנו היא חלק מזוג כוכבים קיימת כבר מספר שנים אך זוהי תיאוריה מאוד שולית, אין לה ממש סימוכין ורוב המדענים שוללים אותה מכל וכול (בכל מקרה, בן הזוג של השמש צריך להיות מרוחק מאוד מכיוון שלא נתקלנו בו עד היום).
התומך העיקרי שלה הוא פיזיקאי בשם וולטר ק. (Walter Cruttenden) שגם כתב על כך ספר (Lost Star of Myth And Time).
התיאוריה עלתה שוב לכותרות לזמן קצר ב2005 לאחר שהתגלה גוף שמימי חדש במערכת השמש שקיבל את השם סדנה (Sedna). גרם שמימי זה גדול מפלוטו (זאת אחת הסיבות מדוע כיום הוחלט לנשל את פלוטו מתוארו ככוכב לכת ולכן כיום ע"פ ההגדרה למערכת השמש יש שמונה כוכבי לכת) ומסלולו אליפטי ומוזר. מספר פיזיקאים טענו שמסלולו מוזר זה הינו תוצאה של בן זוגו הסמוי של השמש; גם לטענות אלו עדיין לא נמצאו הוכחות."


.
[סגור]

זה נראה כל כך פשוט: אנחנו עוצמים עיניים, ונרדמים. אבל ...[עוד]

זה נראה כל כך פשוט: אנחנו עוצמים עיניים, ונרדמים. אבל השינה, מסתבר, היא מסתורין גדול. אפילו לשאלה הבסיסית ביותר, מדוע אנחנו ישנים?, אין תשובה אמיתית. הפעם נעסוק בתופעות המשונות שמתרחשות כשמשהו בשינה משתבש.

-על דיבור, הליכה, ואפילו סקס מתוך שינה..
-על שיתוק השינה המסתורי שפקד את כל התרבויות מאז ומעולם...
-על קטפלסיה, נרקולפסיה ומחלות מסתוריות נוספות
-וחוקר גרמני אחד שהפך לגיבור בלתי צפוי...



סהרוריות, הליכה מתוך שינה, היא אחת מהפרעות השינה המפורסמות ביותר. בסרטים נוהגים להציג את ההולך בשנתו כשהוא עם ידיים מורמות לפנים, עיניו עצומות והליכתו מכנית. זהו אחד המקרים הבודדים שבו המציאות הרבה יותר מעניינת מהאופן שבו היא מוצגת בקולנוע.
לי הדווין, בריטי בן 33, הוא דוגמא מצוינת לכך. בכל לילה הדווין קם ממיטתו, נכנס אל כוך קטן מתחת לגרם המדרגות ומתחיל לצייר. בהתחלה הדווין הסהרורי היה מצייר על כל משטח שהיה נופל לידיו- שולחנות, קירות ואפילו הרצפה. אחרי כמה לילות כאלה הדווין הבין שחבל על הדירה והחל מפזר ניירות וצבעים ברחבי הבית. בבוקר חיכו לו מתחת למדרגות פירות עמלו: ציורים מופשטים, שרבוטים ופורטרטים מדוייקים להפליא, בדרך כלל של מרילין מונרו. הציורים אינם אחידים ברמתם, אבל חלקם טובים מספיק כדי להופיע בגלריות ותערוכות. הדווין לא זוכר דבר מאירועי הלילה. כששואלים אותו מה דעתו על ציוריו הוא בדרך כלל מושך בכתפיו. הוא טוען שהוא לא מרגיש שאלו ציורים שלו- הוא הרי לא זוכר אותם, אפילו כשהוא רואה את עצמו מצולם בוידיאו בזמן הציור- ובכלל, הוא לא אוהב לצייר. כן, זה מוזר אבל נכון- בחיי העירנות שלו, הדווין כלל לא מתעניין בציור, ומעיד על עצמו שאין לו נטיות או שאיפות אמנותיות. פה ושם הוא מצליח למכור חלק מהציורים ולהרוויח כסף, אבל באופן עקרוני הוא לא נהנה מהעניין- מה גם שהאמנות הלילית שלו עולה לו במיגרנות לא נעימות בבוקר.

למען הדיוק, רק מעטים מההולכים בשנתם עושים זאת באופן כה מרשים כמו ואן-חרופ הבריטי. ברוב המקרים האפיזודה כולה מתמצת בקימה קצרה, התיישבות במיטה ואז חזרה לשינה עמוקה. אבל כשזה מוצלח, זה באמת מוצלח. למשל, הייתה אישה שנהגה להאכיל את החתול שלה מתוך שינה- היא גילתה את הבעיה כשהחתול החל לסבול מהשמנה מופרזת ללא שום סיבה נראית לעין. אישה אחרת הצליחה לפתוח את המחשב, להכנס לדואר האלקטרוני שלה ולשלוח מייל לחבריה בזו הלשון: "בואו מחר וסדרו את הבלאגן כאן. ארוחת ערב ומשקאות, 4 אחה"צ- תביאו יין וקוויאר בלבד." החוקרים שבדקו את המקרה התרשמו מאוד מיכולתה של האישה להכניס שם משתמש וסיסמא נכונים תוך כדי שינה, ואני יכול להניח שגם מהטעם היוקרתי שלא נטש אותה אפילו לרגע.

חלק מהמקרים המתוארים בספרות הם הרבה פחות משעשעים. בארצות הברית יצא גבר צעיר מהבית בזמן סערה עזה כשרק תחתונים לגופו, צעד עד לכביש הראשי ושם נדרס על ידי משאית סמיטריילר שנהגה לא הבחין בו בחשיכה. השוטרים הסיקו, ואפשר להבין אותם, שמדובר בהתאבדות. אבל לבחור המדובר לא היה עבר דיכאוני או נטיות אובדניות, ולעומת זאת- הייתה לו, ולכל משפחתו, היסטוריה עשירה של הליכה מתוך שינה. הפסיכיאטר שטיפל בעניין הצליח לשכנע את החוקרים שאין מדובר בהתאבדות אלא בסהרוריות חסרת מזל. במקרה אחר נתגלתה גופתו של שוטר כשהוא ירוי בראשו, ידו עדיין אוחזת באקדחו. כאן כבר היה קל יותר להסיק מה באמת התרחש מכיוון שלאותו אדם הייתה היסטוריה של התעסקות עם אקדחים מתוך שינה, כולל כיוון אקדח טעון לעבר אימו וכמה חורים בקירות.

הדוגמאות האחרונות מראות את המגוון הרחב והתחכום של ה'אוטומטיזם'- התנהגות נטולת שליטה הכרתית, שמאפיינת את ההליכה מתוך שינה. דיבור מתוך שינה היא סוג נוסף של אוטומטיזם, החל ממשפטים קצרים ועד נאומים ארוכים. דיבור מתוך שינה נוטה להיות 'מרוח' ולא ברור ככל שהישן נמצא בשלב עמוק יותר במחזור השינה. מעניין לציין שבדרך כלל הדיבור נוטה להיות יבש ונטול רגש. הדוגמאות הקודמות גם מראות את ההבדל בין ההתנהגות של גברים לעומת נשים בזמן הליכה מתוך שינה. גברים מפגינים התנהגות הרבה יותר אגרסיבית בזמן הליכה מתוך שינה. נשים הן בדרך כלל יותר מתונות ופחות אלימות. זו כנראה הסיבה שבעיקר גברים פונים לקבלת עזרה מקצועית, דבר שיוצר את הרושם שהליכה מתוך שינה היא לרוב תופעה גברית. גם גברים וגם נשים מפגינים לעיתים התנהגות של חיפוש- כאילו ההולך בשנתו מנסה למצוא משהו, אולי מזון. זו יכולה להיות אינדיקציה לכך שהאוטומטיזם בזמן השינה אינו נמצא בשליטה של האינטליגנציה הגבוהה, אלא שכבת מוח שאחראית על התנהגות פרימיטיבית ובסיסית יותר.
[סגור]

דני היליס אינו אדם שרגיל לכשלונות. חבריו מכנים אותו 'גאון' ...[עוד]

דני היליס אינו אדם שרגיל לכשלונות. חבריו מכנים אותו 'גאון' בפה מלא, והרזומה שלו עשיר בהצלחות מרשימות: יזם טכנולוגי מצליח, טכנולוג ראשי של חברה גדולה בעמק הסיליקון, בוגר של אוניברסיטת MIT היוקרתית וזו רק רשימה חלקית.
אך בשלושים ואחת בדצמבר, 1999, שעה אחת בלבד לפני שהמאה העשרים הגיעה לסיומה ופינתה את מקומה למיליניום חדש ומבטיח- דני היליס עמד בפני האפשרות הנדירה של כישלון.

שלוש שנים קודם לכן חברו מספר מהנדסים, הוגי דיעות ואמנים כדי להקים את אחת האגודות המשונות והמרתקות שאי פעם נהגו: 'האגודה של העכשיו הארוך' (The Foundation of the Long Now).
הרעיון שאיחד את מקימי האגודה היה הרצון לקדם את התכנון והמחשבה לטווח ארוך. ה"טווח הארוך", לדידם, לא היו עשרים, שלושים או אפילו מאה שנים: עשרת אלפים שנה, לא פחות. בעולם שבו מכשיר חשמלי שורד אך בקושי מעבר לשלוש שנות שימוש, מחשבות מעין אלו דורשות שאר רוח עצום. חברי אגודת העכשיו הארוך ניחנו בשאר רוח שכזה: אפילו את השנה בתאריך הם כותבים בחמש ספרות- 01996- מתוך הבנה שארבע ספרות בלבד מגבילות את יכולת התכנון שלהם עד לשנת 9999 'בלבד'.

דני היליס, המהנדס המחונן, הגה את הפרוייקט הראשון שלהם: 'השעון של העכשיו הארוך'.
אמנם מדובר במכשיר שמודד את הזמן, אך השם 'שעון' עושה למכונה המתוכננת עוול. ייתכן והשם 'המכונה המדהימה והשאפתנית ביותר שאי פעם תוכננה' יתאים לו יותר.
מדובר בשעון שאורך חייו הצפוי הוא עשרת אלפים שנה. המספר הזה כל כך גדול, עד שקשה לתפוס אותו לאשורו. הנה קנה מידה: התרבות האנושית כולה, משברים גסים כדי חרס פשוטים בתוך מערות חשוכות, ועד מעבורות חלל הממריאות בשאגה- קיימת כעשרת אלפי שנים. דני היליס ביקש ליצור שעון שיתקתק משך זמן ארוך פי חמישה מהזמן שחלף מאז ישו, פי שתיים מהזמן שחלף מאז הוקמו הפירמידות.
ימים ספורים לפני תום המילניום סיימו חברי הצוות ההנדסי של היליס לבנות את אב-הטיפוס הראשון של השעון: מודל מוקטן של הדבר האמיתי, אך עם זאת מכונה שאמורה אף היא לשרוד ולתקתק במשך עשרת אלפי שנים. בכל אלף שנה, בחצות הלילה, אמור השעון להשמיע שני צלצולים. היליס ידע שזו ההזמנות הראשונה והאחרונה שלו לשמוע את יציר כפיו משמיע שני צלצולים. אם טעה בתכנון, אם מישהו מהמהנדסים פיספס פרט חשוב או אם עובד סדנא לא ביצע את עבודתו כהלכה- הוא לא יזכה לשמוע את בן טיפוחיו מצלצל פעמיים בימי חייו.

האתגרים בפני מי שמנסה לתכנן מכונה כה שאפתנית הם אדירים, אולי הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. על המהנדס להתמודד כנגד שני כוחות כבירים, בלתי צפויים ובלתי מתפשרים: כוחות הטבע, וטבע האדם. ומבין השניים הללו, טבע האדם הוא המסוכן והבעייתי ביותר.
חומרי הגלם מהן יבנה השעון חייבים להיות פשוטים וזולים, כדי שלא לפתות את גנבי בעתיד לפרק אותו לגורמים. הוא צריך להיות מוגן מפגעי מזג האוויר, רעידות אדמה ואסונות דומים. המנגנון שיפעיל את השעון צריך להיות פשוט להבנה וקל לתחזוקה, כדי שגם במקרה של מלחמת עולם שלישית והידרדרות תרבותית בחזרהאל תקופת הברונזה- יהיה מי שידאג לשיפוץ ותיקון. הוא צריך לשמור על הדיוק שלו במשך אלפי שנים, ולא פחות חשוב: הוא צריך להיות מובן. איש אינו מבטיח שבני האדם בעוד חמשת אלפי שנה ישתמשו בלוח השנה הגריאוריאני ובתצוגת השעון הסטנדרטית המוכרת לכל אחד מאיתנו. שעון שלא ניתן להבין ממנו את השעה, פשוט אינו שעון.

לכל בעיה שכזו כבר היה פתרון שמצאו מהנדסים בתקופות קדומות יותר- דני היליס היה מוכרח ללמוד מהם את אותן הפתרונות, אם רצה להצליח.
הפירמידות המצריות ומעגל הסטונהנ'ג האנגלי שרדו ללא פגע במשך אלפי שנים, כמעט ללא נזק מעשי ידי אדם. המפתח לשרידות זו טמונה בחומר הגלם מהם נבנו: אבן. זולה, פשוטה וחסרת ערך- האבן אינה מושכת אליה שודדים. זה גם החומר ממנו יבנה השעון של העכשיו הארוך. מהפירמידות ניתן ללמוד גם את יתרונות המיקום: איזור יבש וצחיח, מבודד ובלתי נגיש. אירגון העכשיו הארוך קנה פיסת אדמה על פסגתו של הר גבוה במדבר של נבאדה- איזור שומם ומרוחק, עליו יקום השעון המתוכנן. האפשרות השניה, להחביא את השעון (באותו האופן שבו הוטמנו ונשמרו מגילות ים המלח), נפסלה על הסף: השעון חייב להיות גלוי כדי למלא את תפקידו.

הצורך בפשטות ותחזוקה נוחה הכתיב את הטכנולוגיה שבבסיס השעון: לא אלקטרוניקה מתוחכמת, כי אם מנגנון מתכתי ברור וקל להבנה. אדמונד בקט, המהנדס שתיכנן את ה'ביג בן' המפורסם, התמודד גם הוא עם אותה הבעיה: כיצד להבטיח שבני לונדון העתידיים יידעו כיצד לכוון את השעון ולשמור על דיוקו? הפתרון שלו היה להשתמש מטבע של פני: כדי להאט את השעון יש להניח שתי מטבעות של פני על מנגנון מיוחד בשעון. כדי לגרום לו למהר מעט- יש להסיר את המטבעות. פתרון פשוט, קל וזמין בכל זמן.

גם היליס הימר על הפשטות. הוא החליט לבנות מחשב- אבל מכני. התכנון גאוני באלגנטיות הפשוטה שלו.
לב השעון הוא דיסקת מתכת עגולה, שבתוכה מסתובבת זרוע מכנית כמו מחוג על פני שעון. על פני הדיסקה, באזור הפנימי שלה, טבועים סדרה של פינים שהם למעשה מספר בינארי: אם יש פין, הספרה היא '1', ואם אין- '0'. המחוג המסתובב 'קורא' את המספר (האופן המדויק שבו הוא עושה כן אינו משנה לצורך ההסבר), ואז 'כותב' אותו על סדרה של פינים ניידים שנמצאים על היקף הדיסקה: הוא מפיל פינים או מרים אותם כדי לשכפל במדויק את המספר שקרא ממרכז הדיסקה. הפינים הניידים על ההיקף הם כמו תא זיכרון במחשב אלקטרוני, שתוכנו ניתן לשינוי.
בכל סיבוב שלם, המחוג כותב את המספר הקבוע אל תא הזכרון שבהיקף ומוסיף אותו לתוכנו הקודם של התא: אם המספר המקורי הוא, למשל, 3, אז בסיבוב הראשון תא הזכרון יכיל 3, בשני 6, בשלישי 9 וכן הלאה. בשלב מסוים, תא הזיכרון מלא עד אפס מקום: מבחינה מעשית, כל הפינים על היקף הדיסקה התרוממו. או אז, תצוגת השעון מתקדמת צעד אחד קדימה- ותא הזיכרון מתרוקן ומוכן לסיבוב נוסף. היתרון הגדול של תכנון כזה הוא בפשטות שלו ובדיוק הדיגיטלי הבלתי מתפשר שלו: אם פין כלשהו נשבר, הבעיה ניכרת לעין וקל להחליף אותו.

כדי לשמור על הדיוק לאורך השנים, השעון נעזר בשני מנגנונים המשלימים זה את זה.
כריסטיאן הוייגנס, מתמטיקאי מוכשר שחי במאה השבע עשרה, חקר לעומקה תגלית שעשה גלילאו גלילאיי לפניו. כשמטוטלת- חוט שקצהו האחד קבוע במקום ומשקולת מתנדנדת בקצהו השני- נעה סביב צירה, היא תמיד משלימה מחזור סיבוב שלם בפרק זמן קבוע. מחזוריות זו חיונית כדי לשמור על דיוקו של שעון. כשמטוטלת. הוייגנס הצליח לנצל את המחזוריות הקבועה של המטוטלת כדי לתכנן סביבה את שעון המטוטלת הראשון, שאנו נוהגים לכנות 'שעון סבא'.

המטוטלת תהיה גם במרכזו של שעון העכשיו הארוך: היא מדויקת, אך אינה אמינה דייה- חיכוך ותזוזה עלולים לגרום לה לסטות מזמן המחזור הקבוע. שעוני שמש, לעומת זאת, הם לא מדויקים (קשה לקרוא מהם את הזמן בדיוק רב) אבל הם אמינים: השמש זורחת ושוקעת בכל יום, ללא שינוי.
אמינותה של השמש, אם כן, היא המשלים הטבעי לדיוק של המטוטלת. בכל צהריים תחלוף השמש מעל השעון, ועדשה מיוחדת תמקד את קרניה על פס מתכת זעיר. פס המתכת יתרחב בעקבות החום, והתרחבות זו תספק אות למטוטלת (שוב, באמצעות מנגנון שפרטיו המדויקים אינם חשובים לענייננו) שלפיו תוכל היא להסתנכרן ולהתאפס בכל פעם. המכניזם הזה יהיה אמין מספיק, על פי התוכניות, כדי לפעול גם אם במשך מספר שנים השמש לא תוכל לזרוח מבעד לעננים- בעקבות פגיעה של אסטרואיד בכדור הארץ, לדוגמא. גאוני, כבר אמרנו?

כתחליף לתצוגת שעון סטנדרטית, נבחרה תצוגה המראה את מיקומם של כוכבי הלכת סביב השמש: כדורים קטנים המייצגים את כוכבי הלכת יסתובבו סחור סחור במעגלים כך שמיקומם היחסי ישקף במדויק את מצבם באותו רגע בשמי הלילה. סביר להניח שמתקדמת או מפגרת ככל שתהיה התרבות העתידית, המעקב אחר גרמי השמיים ישחק את אותו התפקיד החשוב ששיחק לכל אורך ההיסטוריה האנושית.

השעון של העכשיו הרחוק נמצא כעת בשלבי תכנון סופיים, והצוות שבונה אותו פותר את הבעיות האחרונות לפני שיתחילו העבודות במדבר של נבאדה. את המימון מספק מיליונר עלום שם, וכל הסימנים מעידים על כך שילדנו ונכדינו צפויים להתפעל מפיסת טכנולוגיה שאפתנית זו במו עיניהם. אך האם גם נכדיהם של נכדינו, וילדיהם שלהם באלף הדורות הבאים? הרבה תלוי ביכולתינו להוריש להם עולם יציב, בטוח ובעל אקלים שיוכלו לשרוד בו. כדאי לנו להזדרז ולשפר את הטעון שיפור: השעון מתקתק.

ומה לגבי אב-הטיפוס שהושלם רק כמה ימים לפני ליל המילניום, 1999? יש כאלה שחשבו ששני הצלצולים העמומים שהשמיע השעון היו אנטי-קליימקס מסוים. עבור דני היליס, לעומת זאת, הם היו קולה הערב של ההצלחה. סביר להניח שלא היה מחליף את הצלצולים העמומים בשום דבר...לא באלף שנה.
[סגור]

פיליפ ק. דיק נחשב לאחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים של ...[עוד]

פיליפ ק. דיק נחשב לאחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים של המאה העשרים. כמה מספריו זכו בפרסים יוקרתיים והפכו לקלאסיקות- אך אף על פי כן, מצבו הפיננסי היה תמיד עגום למדי. ז'אנר המדע הבדיוני נשלט על ידי 'שלושת הגדולים': אסימוב, קלארק והיינלין, והם אלו שמכרו במאות אלפי עותקים. כל השאר חיו מהפירורים. במצב זה הייתה לו רק ברירה אחת: לכתוב, ולכתוב מהר.

ובאמת- דיק ידע לכתוב מהר. אישתו (החמישית) סיפרה עליו שהיה יושב מול המקלדת עד שתיים בלילה, קם כעבור שעה כדי לרשום רעיונות שצצו במוחו לפני השינה- ואז מתעורר בשבע בבוקר וחוזר לכתוב כל היום. הוא כתב שישים עמודים ביום. זהו קצב על-אנושי כמעט, ולפחות בהזדמנות אחת דיק סיים מרתון כתיבה שכזה, קם מכסאו והתעלף מרוב תשישות. כל בר דעת יכול להבין שכתיבה בקצב כזה היא לא תוצאה של שתיים-שלוש כוסות קפה שחור וחזק.

האמפטמין, סם ממריץ סינטטי, נחשב בעשורים הראשונים של המאה העשרים לסוג של תרופת פלא. האמפתמין גורם להצפה של המוח בדופמין וסרטונין, שני מוליכים עצביים שקשורים קשר הדוק למרכזי התגמול וההנאה. התוצאה היא אופוריה, תחושת התעלות, מרץ בלתי נדלה ויכולת ריכוז מוגברת. עם השפעות כה חיוביות, אין פלא שהרופאים ראו באמפתמין פתרון למגוון רחב של בעיות, במיוחד בעיות נפשיות. גם פיליפ ק. דיק קיבל אמפטמינים לטיפול בבעיות שלו, אבל באותה התקופה רק מעטים הבינו גם את הסכנה שבסם הממכר הזה. דיק היה תלוי בספיד כדי לעמוד בהספק המטורף של כתיבה שהיה נחוץ לו כדי להתקיים מבחינה כלכלית- וגם כדי לקבל את ההשראה והרעיונות לספריו. הוא היה משוכנע לחלוטין שבלי הסם הוא פשוט לא מסוגל לכתוב כלל.

המוטיב המרכזי בכל ספריו של דיק הוא התחושה שהעולם אינו כפי שהוא נראה באמת. התחושה הזו כל כך ברורה בספריו של דיק עד שהמונח הספרותי 'דיקיאני'- על משקל 'קפקאי' ו'אורווליאני'- בא לייצג כל מצב שבו דברים אינם כפי שהם נראים. דוגמא קלאסית למוטיב הזה אפשר למצוא בספר 'האיש במצודה הרמה' שיצא לאור בשנת 1962, זכה בפרס הוגו המפורסם ונחשב ליצירת מופת.

העולם של 'האיש במצודה הרמה' הוא היסטוריה אלטרנטיבית לעולם שלנו. נקודת המוצא בספר היא שארצות הברית הפסידה את מלחמת העולם השניה: המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים מתארך ומעמיק, הנשיא רווזלווט נרצח בידי מתנקש וכתוצאה מכך ארצות הברית לא מצליחה לגייס מספיק משאבים כדי לעמוד בפני גרמניה מצד אחד ויפן מצד שני. שתי המנצחות מחלקות את אמריקה הצפונית ביניהן- גרמניה מקבלת את החוף המזרחי והיפנים משתלטים על החוף המערבי. ביקום האלטרנטיבי הזה ישנו ספר בשם 'החגב עומד יציב' שהוא בלתי חוקי ואסור לקריאה מכיוון שהוא מתאר מציאות אלטרנטיבית שבה ארצות הברית מנצחת את מלחמת העולם השניה והופכת להיות מעצמה עולמית. מבולבלים? הספר-בתוך-ספר מתאר מציאות דומה מאוד למציאות האמיתית שלנו.

ספר-בתוך-ספר היא טכניקה ספרותית מוכרת מאוד, ודיק משתמש בה כדי לתעתע בגיבורים שלו- ובקוראים- ללא רחמים. הוא משתמש בחלומות, חזיונות ונבואות כדי להשאיר אותנו בדילמה תמידית- מהו העולם האמיתי? האם 'החגב עומד יציב' מתאר את היקום האמיתי והגיבורים רק נמצאים במעין סוג של הזיה קולקטיבית? או שאולי הספר-בתוך-ספר הוא רק הסחת דעת, בדיחה שהסופר עושה על חשבוננו: אנחנו יודעים שהוא מתאר מציאות דומה לשלנו, ולכן אנחנו נוטים להאמין שהוא גם מתאר את המציאות ה'אמיתית' של הסיפור.

בתחילת שנות השבעים דיק התגרש מאישתו הרביעית ונשאר לבדו בבית גדול וריק- אבל לא להרבה זמן. כדי להלחם בבדידות הוא הקיף את עצמו בעשרות צעירים שחיו, כמוהו, על הקצה: ג'אנקיס, בייקרים, פאנקיסטים ודומיהם. הם היו מנגנים ומעשנים סמים ביחד. ב-1971 הוא אושפז בכפיה בבית חולים לחולי נפש: חברה שלו חשבה שהוא מגזים בצריכת הסמים שלו וחייב להגמל. הרופאים שבדקו אותו הזהירו אותו שאם ימשיך להשתמש באמפתמינים ושאר הסמים, הכבד שלו עלול להנזק באופן בלתי הפיך. נדרשו לו שלוש שנים תמימות מהרגע שנגמל מהסמים הממריצים ועד שחזר לכתוב שוב, אבל כשהתיישב מול המקלדת גילה שהוא מסוגל לתת את אותה תפוקת העבודה שהיה רגיל לה תחת השפעת הסם.

הספר 'סורק אפלה' (A Scanner Darkly) הוא הספר הראשון שכתב דיק שלא תחת השפעת האמפתמין- אבל עסק באופן העמוק ביותר בתרבות הסם. גיבור הספר הוא בוב ארקטור, סוכן סמוי שמנסה לאתר את המקור לסם מסוכן ביותר בשם 'מרכיב D', המכונה גם 'מוות' או 'מוות איטי'. שימוש ממושך במרכיב D גורם לפסיכוזה קשה: שני חצאי המוח של המשתמש נפרדים זה מזה, כמו שתי ישויות נפרדות. כשבוב הסוכן נפגש עם מפקדיו במשטרה הוא לובש על עצמו חליפת טשטוש: מתקן שמונע מהם לזהות את פניו האמיתיות כדי להגן עליו מפני סוכנים כפולים שאולי הסתננו לשורות המשטרה. מכיוון שהמפקדים במשטרה לא יודעים מיהו, הוא מקבל את המשימה לעקוב אחרי עצמו- דהיינו, בוב ארקטור השוטר עוקב אחרי בוב ארקטור סוכן הסמים. כחלק מהתחפושת שלו הוא משתמש בעצמו במרכיב D, ולכן נוצרות אצלו שתי זהויות שונות- חצי מוח אחד הוא השוטר, והשני הוא סוכן הסמים- ושניהם לא מודעים אחד לשני.

סורק אפלה הוא תיעוד כמעט אוטוביוגרפי של חייו של דיק בקהילת הצעירים המסוממים של תחילת שנות השבעים. הוא מתאר את תרבות הסמים בצורה שהיא בו זמנית משעשעת ומחרידה. הפארנויה, חוסר האמון,הטירוף והפסיכוזה משתלבים בשיחות הזויות על מהות החיים וניסיונות נואשים להבין מי גנב חלק מההילוכים של אופני הספורט החדשים. דיק סיפר שכל מה שמופיע בספר הוא ראה במו עיניו- "ראיתי דברים הרבה יותר גרועים ממה שהכנסתי לתוך סורק אפלה. ראיתי אנשים שהידרדרו למצב שהם לא יכולים להשלים משפט, משפט אחד פשוט. וזה היה לתמיד, לכל החיים. אנשים צעירים. אולי 18, 19. ממש חזיון מהגיהנום." אישתו החמישית סיפרה שלא פעם מצאה אותו ממרר בבכי מעל מכונת הכתיבה. ובכל זאת, היחס של דיק אל הסם לא היה שחור או לבן. כפי שכתב בעצמו- “התמכרות לסמים היא לא מחלה, אלא החלטה- כמו ההחלטה לקפוץ לפני מכונית נוסעת.”

סגנון הכתיבה המיוחד של דיק קסם מאוד להוליווד. הסרט המפורסם ביותר שנעשה על בסיס ספר שלו הוא ללא ספק 'בלייד ראנר', בבימויו של רידלי סקוט ובכיכובו של הריסון פורד. הסרט מבוסס על הרומן 'האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?', והוא נחשב לאחד מסרטי המדע הבדיוני העמוקים והמתוחכמים ביותר שנעשו, למרות שסקוט והתסריטאי שלו השמיטו אלמנטים רבים מאוד מהסיפור המקורי. הספר והסרט ממוקמים בעתיד שבו מלחמה גרעינית פגעה קשות בכדור הארץ וכל מי שהיה מוצלח מספיק כדי להגר עזב לכוכבי לכת אחרים. נותרו רק אלה שלא היו טובים מספיק כדי לזכות במקום על החלליות העוזבות. מי שחוזרים לכדור הארץ הם דווקא האנדרואידים: במושבות החלל הם עבדים, אבל חלקם מנסים לזכות בחירותם ולהסתתר בערים הנטושות-למחצה. גיבור הספר הוא ריק דקרד, צייד אנדרואידים. דיק רודף אחרי קבוצת אנדרואידים מתוחכמים ביותר שמנסה להטמע באוכלוסיה הכללית ואז להשמיד אותם, 'להוציא אותם לגמלאות' בלשון הספר. דיק בוחן כאן שאלה בסיסית ביותר: מה זה 'להיות אנושי'? מה מבדיל בין אנדרואיד שנראה ומתנהג ממש כמו בן אדם, לבין אדם אמיתי? גם שאלה זו היא חלק מהמוטיב הדיקיאני הכללי של 'מה שרואים הוא לא מה שבאמת'.

הפתרון שמציע דיק לשאלה זו היא אמפטתיה. רק יצורים תבוניים באמת, טוען דיק, מסוגלים להזדהות עם רגשות של יצורים אחרים. ב'האם אנדרואידים' בני האדם מגלים אמפתיה לבעלי החיים הנכחדים ולהעתקים הרובוטיים שלהם (מכאן 'הכבשים החשמליות'), והדת השלטת בעולם היא כת המרסריזם, שמאמיניה משתמשים כל יום במכשיר הקרוי 'קופסאת אמפתיה' כדי להתחבר אל רגשותיהם של המאמינים האחרים.

האנדרואידים, לעומת זאת, אינם מסוגלים לגלות אמפתיה אמיתית- לא לבני אדם ולא אחד כלפי השני. אבל דיק, כמובן, לא עושה לקוראים שלו חיים קלים. האנדרואידים שדיק מנסה ללכוד ולהשמיד מאשימים אותו בכך שהוא אינו מגלה אמפתיה כלפיהם וכלפי שאיפות החופש שלהם, ומכאן שהוא אנדרואיד בעצמו. ככל שמתקדמת העלילה דקרד מתייסר בשאלת הזהות שלו, אדם או מכונה, ואנחנו מתייסרים יחד איתו.

הסרטים הרבים שנעשו על בסיס ספריו הם אלו שהביאו את פיליפ ק. דיק אל המיינסטרים והכירו אותו לציבור הרחב, למרות שכל חייו היה ידוע רק בקרב קהילת המדע הבידיוני. לרוע מזלו כל הסרטים יצאו רק לאחר מותו של דיק, ולמרות שחלק מהם הרוויחו מאות מיליוני דולרים בקופות הוא לא הספיק להנות מההצלחה הזו. הוא נפטר בשני למרץ, 1982 כתוצאה משבץ מוחי.
[סגור]

הפעם נצלול עמוק אל תחתית סולם המעלות ונבקר בעולם המשונה ...[עוד]

הפעם נצלול עמוק אל תחתית סולם המעלות ונבקר בעולם המשונה של האפס המוחלט, 273.15 מעלות צלסיוס מתחת לאפס. בקור הזה, שום דבר לא מתנהג כמו שצריך...

-על הטעות המוצלחת של בוז ההודי, ומדוע כדאי להיות חבר של איינשטיין...
-על אלקטרונים שנמשכים זה לזה...
-על הליום נוזלי שמסתובב במעגלים לנצח ומטפס על הקירות...
-וריקוד אחד משונה, שאיש אינו יכול להסביר- 'הבוזונובה'!


[סגור]